התמודדות עם עדים – העד השקרן

30 בספטמבר 2012 מאת: עורך דין פלילי יורם סגי זקס

מתוך הספר רזי המשפט

פרק  8 :  ההתמודדות עם העדים השונים

1. העד השקרן

העד השקרן, הוא עד הניתן לחיזוי, עוד בטרם חקירתו, על ידי הסניגור והפרקליט העירניים.

כבר מקריאת עדותו במשטרה או בתצהירי עדותו הראשית, יגלה עורך הדין תמיהות, קשיים ופירכות. עורך הדין יאיר ויחשוף בבית המשפט את הסתירות הללו ויחדד את הקשיים לכדי אבסורד. ההעמקה והנבירה בהן חשובה ביותר. חשוב לחשוף את המניע הנסתר של העד לשקר, ולהוקיע מניע זה קבל עם ועדה.

לעתים יהא זה סכסוך קודם בינו לבין התובע או הנאשם. לעתים יהא זה חוב כספי שלא שולם לו. לעתים טובת הנאה שקיבל ממאן דהוא, מהצד שכנגד או מהמשטרה בעבור עדותו. מובטח לך, כי אם טובת ההנאה, או המניע הנסתר, נחשפת על ידך בחקירה הנגדית ולא ביוזמת הצד שכנגד, הרי משהוסר המסך מעל העדות, ייטה בית המשפט לגלות חשדנות כלפי העד ומלאכתך תהא קלה יותר, עם פתיחות רבה יותר מצד בית המשפט, לפקפק בנכונות עדותו.

המשפט הוא פסיפס, כשכל חוליה בשרשרת האירועים חייבת להשתלב על פי ההיגיון והשכל הישר בין שתי החוליות הנוספות, זו שלפניה וזו שלאחריה. הטל ספק בחוליה כלשהי שאינה משתבצת בפסיפס הכולל. הגיוני, כי ראיה שאינה משובצת ואינה מתיישבת עם הראיות האחרות אינה מדויקת.

עד שעדותו אינה נכונה ישקר בכישרון בחקירה הראשית, בלי להניד עפעף ובביטחון רב. קל ביותר להתמודד עימו מעת שהשקר שלו נחשף ואופיו האמיתי נגלה לעיני בית המשפט.  בינתיים, את הנזק שהוא גורם, עשרה עדים דוברי אמת יתקשו לתקן. ניתן ורצוי לתפוס את השקרן בסתירות בדבריו שלו עצמו, בין בגירסאות קודמות שנתן מחוץ לבית המשפט או בבית המשפט.

האפקט הדרמטי של השקר יתעצם והעד יצטייר כמניפולטיבי חסר אמינות. אירוע אחד אינו מתקיים לבדו, הוא קשור בטבורו לאירועים אחרים. השקר נחשף כשהעובדות שהשקרן מציג אינן תואמות את האירועים האחרים. אם הסיפור אינו מתאים לכל האירועים הנלווים לו, סימן הוא שמדובר באירוע שקרי. אבן שהוצאה מהפסיפס צריכה להתאים לכלל התמונה אם תוחזר, שאם לא כן אין היא שייכת לפסיפס.

העד, ככל שיהיה חכם וערמומי, אינו יכול לנחש מהן כל השאלות שיופנו אליו, ומהן כלל העובדות העומדות בפני עורך הדין בבואו לחקור אותו. אם מעמתים את האירועים הדמיוניים שהוא מציג עם האירועים האמיתיים, תמצא שהאמת והכזב אינם יכולים להתרחש במלואם בו זמנית. צריך להתקיים סילוק של עובדות שהתרחשו באמת, כדי שהתמונה שהשקרן טווה תוכל לעמוד על רגליה, דבר שהוא בלתי אפשרי.

הקושי העיקרי העומד בפני המשקר הוא הצורך לזכור את כל הנסיבות החיצוניות מסביב: האם התובע היה משכונת "עמידר" או "רמת אביב", מהם העסקים שבשכונות, היכן התרחש האירוע ואם השמש היתה מול פניהם או מאחורי גבם. אם  פלוני, שהוא תושב תל אביב, מתאר את הסביבה ואת השכנים, הכל נראה מתאים. אך אם אלמוני, שאינו תושב תל אביב, ישמיט פרטים או יטעה בהם, יהא בכך כדי להוכיח שהוא אינו יכול להיות תושב המקום. לגבי עד שקרן כזה יש לאתר את נקודות השקר המובהקות שלו ולפתוח בהן כדי למוטט את עדותו מלכתחילה ולערער את ביטחונו מהשלב הראשון. שקרן אינו מסוגל לחשוב על כל הפרטים ואינו יכול "לבשל" תשובות לשאלות שאין הוא יודע אותן או מוכן להן מראש.

יש להיזהר בחקירה הנגדית, אם מבקשים להשיג תשובה סותרת ובמקום זה מקבלים תשובה המחזקת את מה שכבר נאמר. אם ידוע מראש שהעד שקרן ואינו אמין (ישב פעם בכלא, יש לו עבר פלילי) יש להתכונן מראש להכחשות שלו ולשקרים ולהכין חומר מוצק שאין עליו עוררין כמענה לשקריו (לדוגמה – רשימת ההרשעות או אימרותיו במשטרה או הקלטות שאמר, וכיו"ב). עדיף לתת לו להכחיש את הרשעותיו ורק אז לחשוף אותן, שאז האפקט לגבי מהימנותו כפול: הוא גם שיקר בבית המשפט וגם עברו מפוקפק.

אחד הגורמים שמשפיעים על בית משפט הוא גורם ההפתעה. עורך דין שיכול להפתיע עד בשאלה שאינה צפויה הוא יריב מסוכן. אם אתה מוכיח לו מיד שאתה יודע עליו הכל, הוא יגיע למסקנה שאין טעם להסתבך עימך והוא עלול להגיד לך: "נכון שהורשעתי בעבר, אך מה הקשר עם הדיון של היום? האם תמיד יזכירו לי את עברי?" תשובה כזאת עשויה לעורר את אהדת בית המשפט. הוא עלול להיות "שחקן" גדול ולחבל במאמציך. אם הוא מכחיש שהורשע ואחר כך הוא מודה בכך, בית המשפט יחמיר אִתו, שכן היה עליו להודות בכך מראש. לכן רצוי ונכון להוביל את העד השקרן לעגן את שקריו בנועם ובנינוחות ורק אז לתקוף אותו ולהוכיחו על שקריו.  אם תשאל עד כזה כמה פעמים הוא הורשע, הוא לא יכחיש שהורשע, אבל תשובתו תהיה: "איני יודע." אם תשאל אותו "האם הסתבכת אי-פעם?" הוא יהסס וישיב "לא" ואחר כך יוסיף "פעם אחת" כשהוא סבור שאתה יודע על עבירת הסמים האחרונה שלו.  אם אינך יודע דבר על אופיו של העד, בחן את הנסיבות הסביבתיות והובל את העד המעודד מהצלחתו המדומה, הוא ימשיך ויגיד דברים שאינם תואמים את העובדות או את ידיעות בית משפט (ואז תבוא המתקפה מצידך).   הגזמה היא חלק מתכונות העד השקרן.

הוא יכול להפוך את הלילה ליום וקשה לסתור את דבריו, אך תן לו להפליג כיד דמיונו ולהשלים את התמונה המעוותת שלו, עד שאיש לא יאמין לו. לשקרן אין מאמינים גם כשהוא דובר אמת.

אם אתה מבקש לדעת את אופיו האמיתי של העד עליך להתבונן בפניו ובשפת הגוף שלו.  אדם יכול לשלוט על הכל חוץ ממבע פניו ושפת גופו. הוא אינו יכול להסתיר את רגשותיו מהמתבונן. עוצמת הרגשות  בולטת לעין בשפת הגוף. אם תשאל את העד לפתע אודות נושא הפועל על רגשותיו תגלה תנועה לא נשלטת בפניו או בגופו, אשר תבגוד בו. אם חשפת את נקודת החולשה, אל תרפה מהעד. אל תתן לו הזדמנות שנייה ושאל אותו שאלה נוספת באותו כיוון, כדי שתאשר את המסקנה שאליה הגעת והברורה לכל. תן לעד השקרן לספר את הסיפור שלו במלואו. לאחר מכן עבור לנושא אחר ואז חזור לפתע לנושא הראשון. כך ללא הכנה ייפול העד בפח ויסתור  את דבריו.

דובר האמת יחזור על סיפורו גם אם נשאל בצורות שונות, עם קשר לסדר הכרונולגי של האירוע ובלעדיו, אך השקרן יתפתל בכל מתקפה חדשה של שאלות שאינה מתיישבת עם הסדר של הסיפור שלו (השקרן זקוק לזיכרון טוב שאינו תמיד בנמצא). לפיכך מומלץ לבקש מהעד לחזור על סיפורו שלא על ידי הסדר הכרונולגי אותו הוא זוכר, אלא לבדוק את גירסתו במקוטע, חלקים חלקים, ולבחון אותם לעומק בנפרד ומזוויות שונות, מהסוף להתחלה או מהאמצע לסוף, שאז מה ששינן השקרן מבעוד מועד, לא יועיל לו.

חשוב להדגיש: ההתקפה ללא הפוגה על העד השקרן מיד כשנחשף השקר שלו והדגשת האבסורד שבדבריו, חיוניות ביותר להעמקה ולביסוס של הרושם בדבר שקריו.

ההפוגה תאפשר לעד השקרן לארגן את מחשבותיו ולנסח תשובה העשויה להתקבל על הדעת, אף אם היא מוזרה. לעומת זאת, רצף שאלות תוך שמירה על קשר עין עם העד במהלך החקירה הנגדית, לא יאפשר לעד להפליג למחוזות שאינם רצויים לחקירה ולא יאפשר לו להתחמק ממתן האמת, שפעמים רבות תחשוף את שקריו הקודמים.

שפת הגוף של העד, המימיקה והאינטונציה, משחקות תפקיד חשוב ומרכזי בחקירה הנגדית של כל עד, ובעיקר של העד השקרן.

לעתים תשובת העד תהא אחת ושפת הגוף שלו תסמן כיוון שונה לחלוטין. רצוי להקשיב לשפת הגוף יותר מאשר לאמירה המילולית. בעוד שבאמירה המילולית יכול אדם לשקר בלא הינד עפעף, הרי שבשפת הגוף ובקולו נחשפים שקריו ולא ניתן להסתיר את האמת, ובלבד שעורך הדין יהא עירני לעניין.

כך, למשל, ניתן לשאול אישה אם פוחדת היא מבעלה. האישה תשיב: "לא, מה פתאום?" אך עיניה הושפלו מטה  והיא התרחקה פסיעה אחת לאחור, כאילו היא מבקשת להתרחק מהתשובה. לעתים, קולה ירעד בתשובתה. אין הדבר מהווה בהכרח אינדיקציה  לשקר. לעתים הוא יהווה אינדיקציה לפחד או להתרגשות טבעית באולם המשפט. על כן, יש חשיבות לנסיבות, לעיתוי ולזמן בו נאמרים הדברים. שילוב ידיים על החזה עשוי להוות רמז להתגוננות מצד העד מפני שאלת השואל, או תגובה למזגן החזק הפועל באולם. ההבחנה בין המקרים נרכשת עם הניסיון, אך העירנות לכך חיונית בכל שלב.

העד השקרן יסתיר פעמים רבות את פניו מבית המשפט או יסתכל הצידה כדי להתחמק ממבט עיניו של עורך הדין החוקר אותו, כאילו מנסה להסתיר את עוויות פניו החושפות את מחשבותיו ושקריו. לא בכדי הפך הביטוי "הסתכל לי בעיניים", לביטוי לעמידה על אמירת האמת, שכן מי שאינו מיומן מאוד קשה לו לשקר במצח נחושה, תוך מבט בעיני החוקר (אם כי לא בלתי אפשרי).

ככלל ניתן לומר, שאדם, ששפת הגוף שלו "פתוחה", משדר כי אין לו מה להסתיר. הוא אומר את האמת בצורה כנה. עד שיעיד בשפת גוף "סגורה" (שילוב ידיים) או תוך הסתרת פלג גופו מאחורי הדוכן, ייראה כאילו מבקש הוא לגונן על עצמו, ובדרך כלל ישדר הדבר חוסר אמינות.

אולם עשויות להיות לכך פרשנויות אחרות. כך, למשל, אדם יכול להסתיר את פניו עם שתי ידיו הנִצבות זו לזו ופונות בצורה משולש כלפי מעלה. תנועה כזו, הגם שהיא מסתירה את הפנים אינה מעידה בהכרח על הסתרה, כי אם על ריכוז או על ניסיון לזכור פרטים. עד יכול לנתק קשר עין עם החוקר ולהביט כלפי מעלה כדי לפשפש בזיכרונו ולנסות לאמץ זיכרונו בסוגיה זו או אחרת, והדבר לא יעיד על בריחה מהסוגיה או על ניסיון התחמקות. שילוב ידיים לחזה עשוי להיות גם סימן לביטחון עצמי מופרז ובוודאי נכון הדבר כשהידיים משולבות והבהונות פונות כלפי מעלה, שאז התנועה מרמזת על שליטה במצב ועל ביטחון עצמי או אפילו על שביעות רצון עצמית (זחיחות) מסוימת.

מן המקובץ עולה, כי המיומנויות בשפת הגוף הִנן מן המיומנויות החשובות בחקירה נגדית בכלל, באיתור העד השקרן בפרט. חשוב עד מאוד להיות מודע לה ולפתח את השליטה בה ככלי עזר חיוני בעבודת עורך הדין.

הוספת תגובה