ניתוח טעויות של עדים

30 בספטמבר 2012 מאת: עורך דין פלילי יורם סגי זקס

(א) טעות בראייה: טעויות של חושים

כל הראיות המוגשות לבית המשפט מבוססות על החושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם או מישוש, אך בעיקר על ראייה ושמיעה. הראייה מבוססת על ההזדמנות להיות נוכח במקום האירוע.  העדות תלויה במצב הראייה או השמיעה ובבהירותן. כאשר מציגים תמונה למספר אנשים, לשניות אחדות, ימסור כל אחד מהם תיאור שונה! שוטר מנוסה ייתן תיאור מדויק יותר לפרטים. אדם רגיל בדרך כלל לא ישים לב לפרטים. הדיוק תלוי בשאלה אם האירוע התרחש במהירות. העד האמין יזכור רק חלק מאירוע. גורם ההפתעה באירוע, התרגשותו של העד ומהירות האירוע גורמים לבִילבול התמונה בזכרונו, והפרטים נשארים עמומים.

אומר פרופ' SWIFT בספרו : "תשומת הלב היא עניין מאוד סלקטיבי, וסלקציה זו תלויה בחשיבות היחסית של הפרטים, אך יש לזכור שבחירת החשוב היא עניין אישי". הכוונה לבחירה התת-מודעת. אדם עשוי להגיד שלא שמע מעולם מילים מסוימות, אך למעשה מילים אלה נאמרו. גורם המשפיע על עדות הוא כאב חזק, זעזוע או התרגשות גדולה, שעלולים לעוות את התמונה.

1.הראייה: העיניים אינן מתמקדות תמיד באותו חפץ כל הזמן. אם, למשל, עד נכח בתאונה – הוא הסתכל על תנועת כלי הרכב, אך לא התמקד כל הזמן ברכב המסוים. הוא עלול להחמיץ את הנקודה העיקרית בהתרחשות התאונה.

מאפיין אחר של הראייה הוא העמימות. למשל, צבע הבגדים, הצורה או הפנים. העמימות היא סימן לאמינות. לעומתה, אמירה נחרצת בנושא התיאור בדרך כלל אינה אמינה  (למעט מצב בו היה מאפיין מיוחד, או סיבה מיוחדת להקפאת הזיכרון).

2.שמיעה: כתוצאה מהתנגשות, ירייה או התכתשות, נשמעים רעשים שאינם ברורים. לרוב מבוססות ראיות השמיעה, על שיחות. גם האוזניים אינן ממוקדות כל העת באותם קולות. מילה בולטת או משפט מיוחד בשיחה נחרטים במיוחד בזיכרון. אדם שומע כל כך הרבה מילים ביום עד שקשה שיזכור אותן, אלא אם כן יש לו עניין מיוחד ואין הוא בגדר מי שעומד מהצד. בשיטת הרמיזה (insinuation) יש להציע לעד מצב בו שמע רעש שונה במעט, אך בעל אותו אפקט.

3.טעם, ריח ומישוש: אלה הם חושים סובייקטיבים ולרוב עמומים יותר מהראייה ומהשמיעה.

(ב) טעות בפרשנות

בצד הראייה והשמיעה קיימת הפרשנות שנותן אדם למצב, המתבססת על הניסיון. כאשר נשמעת תרועת שופר, אתה מסיק שהסתיים צום יום הכיפורים. אתה מריח בושם בחדר המדרגות ואתה מעריך שהשכנה יצאה מדירתה וכד'. לדוגמה, אתה סבור שאדם פלוני מתרגש. כשהאדם אינו נרגש, זוהי פרשנות סובייקטיבית שלך. רוב הטעויות הן טעויות באשר לזיהוי. אדם טוען שהוא יודע שפלוני הוא זה שאותו ראה, כי הוא מכיר אותו וראה אותו פעמים רבות: "ראיתי את הפורץ וזהו האדם היושב על ספסל הנאשמים", כי "ראיתי בבירור את פניו או שמעתי את קולו והכרתי אותו במסדר הזיהוי" וכו'. כדי לקעקע עדות זיהוי יש לחזור לפרטי הרקע שעליהם סומך הזיהוי. ישנן ראיות כביכול מוצקות שהוגשו לבית המשפט, אך בדיעבד הוברר כי הן התבססו על פרשנות שאינה נכונה. דוגמה: אדם שעבר ברחוב טוען "ראיתי את המכונית נוסעת במהירות של לפחות  70 קמ"ש"(?)". אמירה בעדות לפיה הרכב נסע "במהירות רבה", ללא ציון המהירות המדוייקת תהא שקולה ואמינה יותר. הפרשנות בדרך כלל מתבססת על נטייה או רגשות.

(ג) טעויות בזיכרון ובדימיון

אם הזיכרון הוא טוב והתמונה עמומה, הדימיון ישלים אותה ומכאן הטעויות בפרשנות.  עם הזמן הופך הזיכרון למטושטש. אם העד היה בזמן האירוע במצב של ריכוז ותשומת לב, זיכרונו יהיה יותר מדויק. מה משפיע על הזיכרון? האירוע קרה במפתיע, במהירות, ולא היה סיפק בידי העד לשים לב, למשל – במצב של תאונת דרכים או קטטה פתאומית. בכל פעם בה נזכר העד באירוע או מדבר עליו הוא מוסיף פרטים או גורע אחרים. הפרסומים בעיתונות משפיעים על העד, גם השמועות בשכונה. כך גם כאשר העד קורא את עדותו של אחר או משוחח עם אדם אחר על האירוע. גם השאלות הסוגסטיות המרומזות משפיעות על זכרון העד. לדעת פסיכולוגים, אם אתה מרמז דבר לאדם הוא יאמין בסופו של דבר שראה את הדבר. גם הרגשות, ההתרגשות, הנטיות והציפיות (wishful thinking) השפעתן חודרת  על ידי מחיקת עובדות אמיתיות או קבלת פרטים חדשים פרי הדימיון. מסכם פרופ' Swift: "הזיכרון הוא מאוד פלסטי ונוטה לטעויות. הוא נתון להשפעה הסוטה מהמסלול  כתוצאה מחזרות נרטיביות של האירוע המשמשות בערבוביה של טעויות נדיבות עם השערות רבות פיקטיביות, המייחסות פעולות שלא היו, דעות קדומות והצעות מרומזות". למעשה, קשה לגלות טעויות הנובעות מהסיבות הנ"ל. הטכניקה היחידה היא לחקור כל נקודה חלשה ולרמוז לגירסה האמורה להיות נכונה. יש להשתמש גם בשיטת העימות.

ד.טעויות הבעה וביטוי

כאשר עד יודע בדיוק מה הוא מבקש להגיד, אך נכשל בהבעה נכונה, החקירה הנגדית תועיל. ההגזמה היא אחת התופעות של הבעה לא נכונה. לפעמים העד עונה לשאלה שלא הבין אותה.
עד מתכוון להגיד "שמאל" אך אומר "ימין". רק בחקירה נגדית ניתן לתקן את הביִלבול. יש טעויות שכיחות, כמו "הנאשם הינו האשם" או "הנאשם אינו האשם", ביטויים היכולים להכריע בין הרשעה לזיכוי בתיק.

לאחר הקדמה כללית זו נוכל לומר, כי העד האמין הוא הקשה ביותר לפיצוח בחקירה הנגדית. בביטוי "אמין" אין הכוונה בהכרח שעדותו נכונה ואמיתית. אם עובדות הפרשה היו נכונות לחלוטין לא היה טעם בחקירה הנגדית. כשאומרים "אמין" מתכוונים לאדם שמאמין שעדותו היא אמת לאמיתה. אין לו כוונות נסתרות, תשובותיו מוכנות וכל רצונו הוא לספר את כל הידוע לו, ואין לפקפק באמינותו. חשוב לבדוק בחקירה הנגדית, אם יש לעד נטייה חזקה או דעה קדומה בנושא החקירה. שאלה או שתיים יגלו את הנטייה הזאת, ייתכן שנטייה זו של העד תצבע את העובדות בצבעים שאינם אמיתיים. ייתכן שהוא הוסיף לעובדות את פרשנותו שלו. חשוף דברים אלו והצג אותם לבית המשפט. כמו כן, יש לבדוק את זיכרונו ואת מידת הדיוק שלו. הוא עלול לפרש לא נכון את העובדות, להטות ולהטעות.

כך במיוחד כשמדובר בעדות מדעית. בנושאים השנויים במחלוקת ואשר יש בהם דעות שונות, קיים חשש כי בית המשפט יובל למסקנה שאינה נכונה. העד האמין עלול להוליך שולל את השומעים, באימוצו את המובן המילולי של הדברים, בלי שיתן הסבר למה שעומד מאחוריהם, או בהצהרה אודות עובדה בלי לשים לב לעובדה קודמת אשר מעניקה משמעות שונה לדברים.

מעבר לבירור נטייתו של העד יש לבחון הן את העובדות עליהן הוא סומך והן את השאלה אם עובדות אלו מובילות בהכרח למסקנות שאותן הוא מסיק. אם הבסיס רעוע, הבניין יתמוטט כמגדל של קוביות דומינו.

לעתים העובדות עליהן הוא סומך שגויות, ואז, הוא בעצמו (בגלל היותו אמין), יסכים לאשר למשל את העובדה הבאה: "ראיתי שהנאשם דחף את המתלונן לשיחים, אך אם אתה אומר לי שקודם לזמן שהגעתי למקום היכה המתלונן את הנאשם והנאשם רק הגן על עצמו אני אומר שיכול להיות" (שיטת הרמיזה).

במקרה כזה העובדות עליהן מסתמך העד האמין לא נסתרו, אך הוספה עובדה המשנה את התמונה ואת מסקנתו של עד זה. מאירוע התקיפה בו חזה העד, הופכת  ההתרחשות לאירוע של הגנה עצמית. העובדות אותן ראה וחווה נשארו בעינן, אך בתוספת קלה זו מסקנתו שונתה (בשיטת הרמיזה).

ייתכן גם שהעד קלט לא נכון את האירועים ואף על פי שהוא מאמין שדבריו נכונים אין הם כאלו. כן, למשל, חשוב לבדוק את זווית הראייה, את שדה הראייה, ולבחון אם היו גורמים מפריעים אחרים שייתכן ששיבשו את תפיסת הנתונים על ידו ועיבודם. רצוי לעמת אותו עם עדים אחרים שגירסתם שונה משלו.

הוספת תגובה