החקירה הנגדית

30 בספטמבר 2012 מאת: עורך דין פלילי יורם סגי זקס

מתוך הספר "רזי המשפט" – עו"ד יורם סגי זקס

פרק 6: החקירה הנגדית

החלק הקשה והמעניין ביותר בעריכת דין ובייחוד בתחום הפלילי  הוא החקירה הנגדית. הלורד הבריטיHanworth    אמר על החקירה שכנגד כי : "היא נשק רב עוצמה ובעל ערך רב לשם בדיקת אמיתות העד, אמינותו והדיוק והשלמות בעדותו". בחקירה הנגדית בהליך הפלילי טמונות  סכנות רבות, שכן את הטעויות בעת החקירה הנגדית קשה לתקן. חקירה זו דורשת מיומנות, תקיפות , שפיטה נכונה ואבחנה חדה. אסור להתמהמה בנקיטת עמדה. יש לתקוף במהירות, אחרת היריב יפיל אותך במכה ישירה. החקירה הנגדית דומה לחרב בעלת שני קצוות, שעלולה להיות חרב פיפיות.  עורך דין שאינו מיומן עלול "לשחק" לידיו של יריבו.

גבולות החקירה הנגדית הם כי אין לשאול ככל העולה על רוחך; השאלות חייבות להיות רלוונטיות למשפט, או שאלות הקשורות לאמינות העד.

יש לזכור שלחקירה הנגדית במשפט פלילי שלוש מטרות : אחת חיובית ושתיים שליליות. החיובית, היא להשיג ראיות לטובת הלקוח, השתיים השליליות הן להחליש את הראיות נגד הלקוח, על ידי הפרכת החלקים החשובים בעדות הראשית,  ולמוטט את עדות היריב על ידי תקיפת אמינותו.

על עורך הדין הפלילי לשקול היטב אם רצוי בנסיבות העניין לערוך חקירה נגדית. לפעמים עורך הדין מנהל חקירה של עד שמא יגידו כי הוא אינו יודע לנהל חקירה נגדית או כדי להרשים את לקוחו, וזו טעות. אין לנהל חקירה נגדית ללא מטרה. אם החקירה הראשית לא הזיקה לעניין, או אף הועילה, יש לשקול את הטעם בקיום חקירה נגדית. מחד גיסא, ייתכן שבחקירה הנגדית תצליח לחלץ מהעד ראיות נוספות התומכות בטיעוניך. מאידך גיסא, ייתכן שדווקא כלפיך, כבא כוח הצד שכנגד, יהיה העד עוין וייסוג ממה שכבר העיד: יש לשקול את הדברים בכובד ראש ועל פי  נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בכל עד יש לנהוג על פי האיבחון המוקדם שאיבחן עורך הדין. ברוב הדיונים מטרת החקירה הנגדית היא לא להרוס לגמרי את כל העדות, אלא לגרוע מכוחה ומכוח תוצאותיה. כשהעדות היא נסיבתית חשוב במיוחד לא רק מה שנאמר בה אלא גם מה מסיקים ממנה, כמו במקרה של זיהוי, בו העד מודה שייתכן שנפלה טעות בזיהוי.

לפתיחת החקירה קיימת חשיבות רבה מחד גיסא, שהרי שגיאה גסה תמוטט את הכל. מאידך גיסא, פתיחת חקירה בשאלה נכונה עשויה להביא לזרם של ראיות מפתיעות. לפעמים אין ללחוץ על עד המתנגד לתת תשובה, כי הוא עלול, דווקא, לומר דבר שאינו לטובתך. לעתים מסתיר העד דבר העשוי להועיל לך, ויחולץ מפיו רק בלחץ החקירה. האבחנה אינה תמיד פשוטה. בזמן החקירה הראשית שעורך יריבך, ניתן לתהות על קנקנו של העד: אם הוא למד בעל פה ושינן את עדותו – ייתכן שהעדות אינה נכונה. ישנם שוטרים הנוהגים לדקלם את עדותם. תוכל ללמוד אם העד מתכנן לעוות את העובדות, או שיש לו נטייה לצד אחד כנגד הצד השני. בשאלות שיישאלו אתה יכול לנצל את הנטייה לטובתך או להוכיח שהעד אינו אמין או כי הוא נוטה לצד שכנגד, גם על חשבון האמת. כאשר עד מתנגד לגירסת הצד שלך יש להראות ולהוכיח את האינטרס שיש לו לנטות לצד שכנגד, (המניע)  כבר בתחילת החקירה הנגדית. גילוי וחשיפה של המניע הינו גורם קריטי בחקירה הנגדית.

אין עד בלי נטיית לב לטובת צד זה או אחר. יש לגלות לכיוון מי הוא נוטה על דרך התבוננות בו והקשבה לכל מילה.  אם העדות לטובתך אל תעשה דבר. לפעמים, כל שצריך הוא לדעת לא להזיק. אם העדות אינה לטובתך, זכור את הנקודות שהן לרעתך וכאשר תגיע לחקירה הנגדית טפל בנקודות אלו בלבד, לפי סוג העד, כפי שנראה בהמשך. במהלך החקירה הראשית נסה לאבחן את העד, להבחין בצורת דיבורו, בגוון קולו כשהוא מדבר באופן ישיר, ולגלות את המניעים והאינטרסים שלו. לעתים קיימים מניעים חבויים שקשה לאתרם בהתבוננות רגילה. עליך להתאמץ לגלותם או לחפש רמזים סמויים המובילים אליהם. כמובן, הכל חייב להתנהל על מי מנוחות (יחסית). לעתים יש צורך להרים את הקול, דבר העלול להרגיז את העד הביישן. לא תמיד נכון ואפשר לטפל בעד בכפפות של משי. רצינות המתבטאת בקול ובהתנהגות עם כבוד עצמי רצויים בדרך כלל כדי "להחזיק" את העד למשוך ולקרב אותו אל האמת. לעתים, ניתן לבטל את הרושם המתקבל מעדותו של עד, אם מביאים אותו למצב, לאחר לחץ חזק, להסביר פרט אחר פרט את הקשיים העולים מהסבריו הדחוקים. לבסוף כושר ה"המצאה" שלו "מתייבש" לבסוף, הוא אינו עונה על השאלות ושותק.

דרך אחרת היא להביא את העד להכיר בעובדות שאינן יכולות להתיישב עם סיפורו. ניתן להביא אותו לומר בוודאות דברים שניתן להוכיחם כלא נכונים.

מובן  שהנוקשות צריכה להיות משולבת באדיבות, בלי גילויי בוטות כלפי העד. בית המשפט מסתייג מגישה שתלטנית של עורך הדין כלפי העד. אך, כמובן, אם מנצל העד לרעה את נימוסיו של עורך הדין כדי להתחמק מתשובה יש להעמידו במקומו. אין ליצור רושם של חוסר אמון בעד מהימן וישר. שיטות להפעלת לחץ מתאימות לעד ערמומי ושקרן, לא לעד ישר, שיעמוד על שלו גם אם תרים את קולך. עם עד כזה רצוי להיות נוקשה פחות.

תנאי חשוב להצלחת החקירה הנגדית הוא, שלפרקליט תהיה תמונה שלמה של התיק לפרטיו.  כפי שכבר נאמר, יש לשאול שאלות פשוטות ומובנות.  אין לחזור על הסיפור מפי העד, אלא אם כן מצפים שישנה את עדותו בנקודה זו או אחרת. יש לתקוף את העד מזווית אחרת ולהשתמש בגישה עקיפה. עם זאת, על החקירה הנגדית להיות יסודית בלי להשאיר עניין לא ברור. יש לשמור על הסדר הכרונולוגי של האירועים, אלא אם כן יש הגיון בנקיטת דרך אחרת. אם העד הוא "שקרן מועד" אין חובה לשמור על הסדר.

לסיכום, אין לנקוט שיטות פסולות כדי להוציא מעד הצהרות שאינן נכונות. שופטים דורשים לפעמים לקצר את החקירה הנגדית בטענה שהיא חוזרת על מה שכבר נאמר. אך עורך הדין הבטוח בדרכו יעמוד על שלו תוך שכנוע בית משפט בכבוד הראוי בכך שתוצאות החקירה לאחר מכן יצדיקו את התנהגותו.

הפן האתי – מהפן האתי ראוי לציין כי כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, בסעיף 34(א), קובעים, כי "לא יעלה עורך הדין בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו כי אינה נכונה", ובסעיף (ב) נקבע סייג:"האמור בסעיף קטן (א) אין בו כדי למנוע הכחשה בכתב טענות בהליך אזרחי או כפירה בעובדה בהליך פלילי". סעיף 38 שכותרתו "חקירה נגדית בהגינות" קובע:" לא ישאל עורך דין, בחקירה נגדית, שאלות הנוגעות למהימנותו של עד, במטרה להטיל דופי באופיו, ואשר אין להן מבחינה אחרת נגיעה לעניין הנדון, אלא אם כן יש לחוקר יסוד סביר להניח שהמשתמע מהשאלה הוא אמת או שיש לו בסיס נאות".

דהיינו, אין להטעות את בית המשפט בטענות שקריות שעורך הדין יודע שהן כאלה; ואסור לשאול עד שאלה חסרת ביסוס שתכפיש אותו (ובמידה מסוימת אף תפגום באמינותו בעיני בית המשפט ללא בסיס נאות), או שאלה שאין לה יסוד סביר שעליו יכול עורך הדין להסתמך. במקרים המתאימים עשוי היסוד הסביר להיות גם מידע המגיע מלקוחו של עורך הדין.

מעניין להשוות זאת עם כללי ההתנהגות של לשכת עורכי הדין באנגליה מ- 1990 שקובעים:
א.    אין לשאול שאלות או לקבוע קביעות רק כדי להכפיש אדם או לעורר שערוריה או כדי להציק לעד או לכל אדם אחר.
ב.    יש להימנע ככל האפשר בדיון פתוח מלקרוא לעד ששמו הטוב ייפגע כתוצאה מכך.
ג.    אין לקבוע דברים שיש בהם כדי לפקפק באופי אדם אם הוא לא נקרא לחקירה נגדית, אלא אם כן נערכה חקירה נגדית וניתנה לעד ההזדמנות להשיב על טענות אלו.
ד.    אין לתאר עד או כל אדם אחר כמי שאשם בזיוף ובעבירות או ליחס לאדם אחר את העבירה שבה מואשם הלקוח, אלא אם כן טענות אלה קשורות למשפט (כולל אמינות העד) קשר חזק, שנראה לעורך הדין שהוא נתמך ביסודות מוצקים.

המלומד הבריטי מרקוס סטון גורס, כי חקירה נגדית חייבת להיבחן בהיבט הכולל של המשפט, לרבות דיני הראיות, אתיקה ודרכי חקירת עדים נוספות, נאומים והמצג הכולל של המקרה. חקירה נגדית ככישרון מדויק של עורך הדין מתחילה במקום בו מסתיימים דיני הראיות. חקירה נגדית מתבססת על הטבע אנושי ולא על החוק. האתיקה, לה כפוף עורך הדין, מטילה מגבלות על החקירה הנגדית; ניצחון בכל מחיר אינו בא בחשבון. הפרקליט אינו רשאי לתקוף עובדות כאשר הוא יודע כי הן נכונות (כלל זה חל ביתר שאת לדעתו, על תובעים מאשר על סניגורים), התובע הוא "קצין בית המשפט" ולכן חקירה נגדית שלו, במיוחד את הנאשם, צריכה להיות הוגנת וסבירה ומתבססת על המידע שבידו גם כנגד אשמת הנאשם וגם בעד זיכויו. לסניגור מרחב תמרון רחב יותר בחקירה הנגדית, אך עדיין אסור לו להצביע על עובדות ללא ביסוס. דוגמה לחקירה על עובדות שלסניגור אין לגביהן ביסוס מלא היא חקירה המכונה Plan B. בחקירה כזו חוקר הסניגור בחקירה נגדית את העד על תרחיש חלופי שיזכה את הנאשם וינתב את האשמה לפיתחו של אדם אחר (לעתים, העד עצמו) ואשר הסניגור אינו אוחז בידו ראיות מוצקות לקיומו. חקירה זו נמצאת על הגבול בין המותר לאסור על פי כללי האתיקה בחקירה נגדית (הכל תלוי בנסיבות ובמידע) ויש לנהלה בזהירות, תוך הקפדה לא לחרוג מכללי האתיקה. ראוי לציין, כי אם כבול הסניגור בחיסיון של עורך הדין – לקוח במקרים רבים הוא יכול לנהל הגנה מסוימת עצמאית מהעובדות. ראייה לא נכונה של החקירה הנגדית עלולה לגרום למגבלה רצינית בפרקטיקה. החקירה הנגדית היא חוד החנית של השיטה האדוורסרית, הנהוגה גם בישראל.

ג'ון הנרי וויגמור האנגלי ייחס לחקירה הנגדית חשיבות עליונה לשם חקר האמת וקבע כי היא מעבר לכל צל של ספק המניע המשפטי הטוב ביותר לחקר האמת. לדעתו, חקירה נגדית ולא משפט על ידי חבר מושבעים, היא התרומה הגדולה ביותר של שיטת המשפט האנגלו – אמריקאית לשיפור שיטות משפט ופרוצדורה. מאידך גיסא, יש הסבורים אחרת. הארכיבישוף ווטלי התרשם פחות ממנה ומתח ביקורת חריפה על החקירה הנגדית ועל כשרונו של הפרקליט להפוך עד אמין ללא אמין על ידי הטעיה.

דעתנו היא, כי האמת אינה כל כך "שבירה" ובמשפט יש די מרכיבים כדי למנוע מצבים אלו מלהשפיע על תוצאות המשפט. נראה, כי החקירה הנגדית מתפקדת כמסננת בה עובר כל עד. אם לאחריה עדיין דובקת בו האמינות, תוך ניפוי הבר מן התבן, או אז ניתן לקבוע כי דבריו נכונים מעבר לכל ספק סביר.

כללים לחקירה נגדית:

אל תשאל עד שאלה כשאתה בטוח שהתשובה לא תהא לטובתך או כשאינך יודע מה תהא התשובה לשאלתך. עם זאת, לא ניתן לפעמים (בעיקר כאשר גבך אל הקיר) להימנע מלהסתכן ולשאול שאלה כזו, אך במקרה כזה ראוי לשאול שאלות גישוש מתאימות כדי לבדוק לאן מנשבת רוח העדות.

יש לשאול שאלות במנות קטנות  כדי להגיע למטרה, לתשובה המלאה. בדרך כלל אין לגשת ישר לעניין. יש ליתן תשומת לב מספקת לפרטים הפעוטים ביותר. מנגד זכור, מעת שקיבלת את פרטי התמונה אינך יכול לקבל פרטים נוספים ואל תנסה לקבלם. אם שורת התשובות מצביעה על מסקנה מובהקת אחת, הדבר ייראה ברור מאוד לבית משפט ואין צורך להמשיך. אם אתה מעונין לקבל תשובה מסוימת לשאלתך, אל תשאל אותה באופן ישיר, שכן העד עלול להבין שאתה במצוקה ויימנע מלתת לך את מבוקשך. העד שרוי בכוננות מתמדת  ואתה חייב לעקוף מהמורות ומכשולים בהשגת התשובה הרצויה. כאן בולט הכישרון של עורך הדין בחקירה הנגדית. שורה של שאלות, ולא שאלה אחת, תוביל לנקודה הרצויה. אם קיימת העובדה (אצל עד) ניתן לחלץ אותה מעדותו גם בשתיקתו.

עצה לחקירת עד עוין: שאל את העד העוין עשר שאלות שאינן חשובות, ובשאלה החשובה נהג כאילו אין היא חשובה. הסח את דעתו על ידי שאלות שאינן רלוונטיות. אם קיבלת את התשובה הרצויה, הנח לו. אל תחזור על השאלה אם כבר קיבלת את מבוקשך. זאת ועוד, יש להימנע מליצור את הרושם שהעד של היריב הוא עד שלך. שיתוף פעולה מוגזם עם עד מטעם התביעה עלול להיראות מגמתי.

אל תשאל שאלה ללא סיבה. רבים מנהלים חקירה נגדית בלי שיהיה להם מושג מה הם עומדים לשאול. חקירה נגדית אינה חזרה בקול רם על החקירה הראשית. חייבת להיות מטרה לכל שאלה. חשוב לזכור, שאלה שאינה נכנסת לגדר המטרות שהגדרת מבעוד מועד, עדיף שלא תישאל כלל.

אל תנהל חקירה נגדית למען קבלת הסברים, אלא אם כן אותן הבהרות הכרחיות לתביעתך. אין מפתה יותר מלפתור תעלומות, אך אם גילית שההסברים אינם לטובתך, תצטער לגלות שיריבך מחייך באושר כי הצלחת להבהיר דברים לטובתו, שהוא לא הצליח בהם ושאולי השאיר לך אותם כדי שתגיע אליהם בחקירתך, אם אין לך ברירה אחרת, במצב בו גבך אל הקיר, אתה חייב לקחת סיכונים רציניים.

אל תבזבז זמן בחקירה הנגדית על סתירות בעדות שאינן חשובות. האמת נבחנת  מתוך ההצהרות והעדויות הסותרות בקשר לנקודות המהותיות ובהתייחס  לעניינים  שאין העדים יכולים לטעות בהם.

חשוב שבית משפט יחוש כי עורך הדין מאמין בצדקת תביעתו. מתחילת הדיון ועד סופו, עליך להעביר מסר כן לפיו אתה מאמין בצדקת תביעתך.  אולי אתה טועה, אך עליך להיות רציני.  לתנועותיך ולטון דיבורך תפקיד חשוב. שאלה הנשאלת בטון (בצורה) מסוים תגרום לתשובה שונה מזו הנשאלת בטון אחר. דגש על מילה מסוימת יביא לגירסה שונה.  אל תהיה מיד עוין בחקירה הנגדית. העד יזכה אז באהדת בית משפט. השתמש ברצינות  (נוקשות) מתונה.

דגשים בחקירת עדים

בשל החשיבות הרבה הנודעת לחקירה הנגדית מומלץ על כן לשאול בתחילתה שאלה או שתיים של גישוש כדי לעמוד על טיבו של העד. לחלופין מומלץ לפתוח בשקר ברור שלו כדי לערער את ביטחונו העצמי מהשלב הראשון. במקרה המתאים נסה לרכוש את אמונו. ייתכן מאוד שהוא הובא לבית המשפט להעיד בניגוד לרצונו, לכן עליך לעודד אותו ולהפוך אותו לעד ידידותי. ייתכן מאוד שהוא יודע הרבה יותר ממה שאמר, ומה שהוא יודע עשוי להבהיר את העניינים. הוא יכול לתת גוון אחר למשפט ולבוש אחר לעובדות. אם תתחיל להתייחס לעד אוטומטית בצורה עוינת, בשל היותו עד התביעה, הוא יהיה בוודאי עוין לנאשם שאתה מייצג ותפסיד אמירה טובה שהוא עשוי להגיד לטובת הלקוח.

לאחר שאלות הגישוש רצוי לפנות אל העד בטון ידידותי ולקבל ממנו הסכמה לנקודות המועילות לעניינך בשלב זה, ללא התנגדות מצדו. ייתכן שתוכל לקבל מהעד הישר תועלת רבה יותר בדרכי נועם מאשר תקבל ממנו בהתקפה חזיתית ובדרכי תחבולה.

כמו בשדה הקרב, גם במשפט – כשאין ברירה יש לתקוף את העד חזיתית. בדרך כלל יקרה כך מקום שהעד עוין אותך או את מרשך, כבר מהרגע הראשון. הוא מתנגד להשיב תשובות ענייניות לשאלות של מה-בכך, עוינותו ניכרת והתחמקותו ברורה. או אז, יש להסיר את כפפות המשי שהצטיידת בהן בשלב ראשון ולהלום בלשונך בעד השקרן או החמקן בעקביות ובחוזקה, תוך הבלטת האבסורד שבדבריו, חוסר ההיגיון שבהם והסתירות שבעדותו. בדרך זו, לא זו בלבד שתעמיד את העד במקומו כך שלהבא יזהר יותר בשקריו ובניסוחיו הפתלתלים, אלא גם תחדד את האבסורד שבעדותו ותציג אותו ככלי ריק. אולם, יש לזכור, ראוי כמעט תמיד לנסות וללכת בדרכי נועם קודם להשבת מלחמה שערה.

בחקירה הראשית ראוי לתהות על טיבו של העד וללמוד אם יש לנהוג בו ביד רכה או קשה. עם עד ישר תשיג, בדרך כלל, אינפורמציה רבה לטובת עניינך אם תשאל את הדברים בנועם ובפשטות.  עם עד עוין ושקרן אין מנוס אלא לנקוט צעדים קיצוניים, לחקור בנוקשות ולהוכיחו.

תוכל להכריע כיצד לחקור את העד לאחר השאלות הראשונות בחקירה הנגדית ולכן חשובות העירנות וחדות החושים. בכל מקרה, יש לשמור תמיד על קור רוח ועל נימוס, ולו פורמלי, כלפי כל עד, יהא זה השקרן והעוין ביותר. איבוד עשתונות תמיד הוא מזיק.

מנגד, אם תגלה אצל העד מעורבות רגשית נגד מרשך, רצוי להיפטר ממנו בהקדם. לכל שאלה שתשאל, הוא יענה בנאום מייגע לאומה. מידע לטובתך תקבל ממנו, רק במקרה בו הוא לא שם לב לאן הובלת אותו ומה היתה כוונתך. כל שאלה שלך תהיה לדידו הזדמנות לנאום נגד מרשך. מה שעליך להוכיח, באמצעות שאלה או שתיים מנוסחות היטב,  הוא שעד כזה מונע על ידי רגשות עזים נגד מרשך ואין להתייחס לעדותו כאל אמת. יש לחשוף את מניעיו של העד כדי שיהיו גלויים ושקופים לבית המשפט. יש להדגיש ולהבליט את ההגזמות שבדבריו. רצוי לחשוף את המשטמה העזה המניעה אותו ואת הרקע לה.

יש לטפל בעדים עוינים בדרכים שונות, בהתאם לדרגת העוינות ולאופיה. לפעמים ניתן למוטט את עדותו של עד היריב, אם תצליח להציגו בצורה עוינת יותר מכפי שהוא. תביא אותו להגזים בדברים או להכחיש דברים ולהגיד אותם בשנית. הוא עלול להיראות כאדם רע ולאבד את קור הרוח באותו זמן. זה יהיה לטובתך. בית המשפט אינו אוהב רוע ונקמנות על דוכן העדים.

כל שאלה תישאל בתוך הנחת התיזה שבחרת.  אם הראיות נגדך חלשות והראיות שלך אינן חזקות, אל תזמין אלא את העדים המרכזיים או החיוניים ביותר. מרבה עדים ירבה סתירות. על כן, נכון יותר לאמץ את הפתגם "כל המוסיף גורע" על פני "כל המרבה הרי זה משובח". אם הזמנת בטעות עדים חלשים, אתה מסתכן בחקירה נגדית צולבת של הצד שכנגד העלולה לגרום נזק ללקוח שלך. אם אינך יכול להימנע מלהזמין עדים, אל תזמינם במספר רב. עד אחד טוב עדיף על תריסר עדים העלולים לסתור איש את רעהו. אם הם "אפורים" הם יהיו חלשים בחקירתם הנגדית והמצב יהיה גרוע יותר. עדיף לנסות ולהסתדר בלעדיהם.

השיטות העיקריות

מונקמן מחלק את שיטות החקירה הנגדית לשלוש: עימות, בדיקה ורמיזה (ניתן להוסיף גם את שיטת הערעור Undermining).

העימות (Confrontation) נעשה על דרך הבאת עובדות רבות בפני העד שיש בהן כדי למוטט את עדותו, עובדות, שאינו יכול להכחיש או שאינן תואמות עם עדותו. השיטה טובה במשפטים רחבי היקף, כמו משפטי דיבה או משפטים, בהם נעשו חקירות ונאספו עובדות רבות הממוטטות את העדות.

הבדיקה (Probing) היא חקירה יסודית ומסיבית, החודרת אל לב העניין לפרטיו כדי לגלות סדקים בעדות או כדי להגיע לדבר חדש.

הרמיזה (Insinuation) היא שיטה רבת-פנים, והיא חשובה ביותר. נוקטים אותה כדי לבנות גרסה חדשה מהעדות הראשית על ידי הבאת עובדות ואפשרויות חדשות כדי להחליש את העדות הראשית ולהוציא ממנה את העוקץ. יש להוביל את העד צעד אחר צעד לנקודה הרצויה. השימוש בשלוש השיטות נעשה בדרך כלל בערבוביה ועל פי האינטואיציה והניסיון של החוקר.

 שיטות העימות

שיטה אחרת לקעקע את יסודות העדות ולהוכיח שהעד אינו יודע על מה הוא מדבר או שהוא משקר, היא להטיח בעד עובדות הממוטטות והורסות את סיפורו. העובדות הן אלה שנאספו במיוחד למטרת החקירה הנגדית או שנלמדו מתוך העדויות האחרות. אלה עובדות שהוכחו כבר או שעומדים להוכיח אותן.

דוגמה לעימות היא משפט Eno. דובר בסכסוך על ירושה, בו עד אחד טען שפגש את המוריש (שנפטר לאחר מכן) ברכבת, בקרון המעשנים. עורך הדין הוכיח שהנפטר תיעב את העישון ושנא ריח טבק לכן לא ייתכן שהיה בקרון המעשנים .

העימות המסיבי ייעשה תוך כדי השימוש במסמכים: מציגים לעד מסמך אחר מסמך, מהפחות מזיק לו עד למסמך הממוטט כליל את עדותו. יש להביא את העד למצב שיודה בשקר או שיידום מכובד העובדות שהוטחו בפניו. הדרך הראויה היא להביא את העד למסור דברים בלשון חיובית, לעגן אותו ולחזק אותו (לא להכחיש) ואז להוכיח שעדותו שקרית. יש להטיח בעד שאלות במהירות רבה כדי לא לאפשר לו להכין תשובות ולהמציאן.

חקירה של ראש צוות חקירות משטרתי בתיק רצח שנידון בבית המשפט המחוזי: מדובר בחקירה נגדית שנחקר ראש צוות החקירה. החקירה נסבה על מקום ביצוע הירי ועל השאלה כיצד יכול היה ראש הצח"מ לדעת כי עד המדינה לא שיקר לשוטרים בקשר למיקום הגופה? בחרנו להביא דוגמה זו להמחשת השימוש בחקירה הנגדית בשיטת העימות, וכיצד שקר בנקודה שולית פותח חזית לקריסת העדות כולה.

הגירסה הראשונית של העד הייתה כי מימצאי המעבדה הניידת התאימו לגירסת עד המדינה באומרו:
"ת: קודם כל לא רק העדות של עד המדינה היתה, היו גם עדויות אחרות שהצביעו על המיקום של הירי, כך שזה לא מדוייק. יש גם עבודה של המעבדה שהיא קשורה ונותנת לך את המיקום. הזויות של המעבדה שמתאימות למיקום שמסר עד המדינה מבחינתנו זה אימות של הגרסה שלו."
ש: אני ממקד אותך, אני מדבר איתך על הממצאים של המעבדה הניידת. אתה הסתכלת על הממצאים האלו?
ת: ראיתי אותם.
ש: מהממצאים של המעבדה הניידת במקום אתה הסקת שהמקום שעד המדינה מצביע עליו, הוא המקום המדוייק שבו בוצע הרצח?
ת: בין היתר ובתוספת גם של העדויות של שאר העדים.
ש: אולי אדוני יעיין ב-23 תיקים שיש פה ויראה לי את הדו"ח של המעבדה הניידת.
ת: אני מוכן לחפש אותו.
ש: אתה יכול לחפש אותו עד מחר, אתה לא תמצא אותו.
ת: למה?
ש: כי אין כזה דו"ח.
ת: יש מעבדה ניידת הייתה במקום.
ש: מעבדה ניידת לא הייתה במקום, אין דו"ח של מעבדה ניידת. גם אם תחפש ב- 23 קלסרים האלה עד מחר, אתה לא תמצא אותו.
ת: אין תצלומים במקום של אותם……שנמצאו במקום?
ש: אתה יודע מה זה מעבדה ניידת, אתה לא יומיים בחקירות. מעבדה ניידת זה מעבדה ניידת. אתה לא קבעת שום ממצא לפי המעבדה הניידת, כי לא הייתה שום מעבדה ניידת במקום וזה אחד המחדלים הכי גדולים של התיק הזה. כשאתה אומר לי שאתה הסקת את המקום שהיה הירי, לפי המעבדה הניידת אתה לא אומר את האמת.
ת: אני חוזר ואומר, יש תצלום. אם אתה אומר שלא הייתה מעבדה, אז היה טכנאי זיהוי במקום ואנחנו מסיקים את זה לפי התרמילים ותראה איפה נמצאים התרמילים, המיקום של התרמילים והקליעים שהיו בזירה. את זה אפשר לראות, יש תצלומים של זה.
ש: אני אומר לך שאין דו"ח כזה והמעבדה הניידת לא הייתה במקום ומה שאתה אומר פה הוא לא נכון.
ת: יכול להיות שטעיתי פה והכוונה לזיהוי, כי יש תצלומים של אנשי הזיהוי במקום, עם סימון התרמילים וכשאמרתי מעבדה ניידת חשבתי זה המעבדה הניידת ויתכן זה לא מעבדה ניידת וזה היה טכנאי זיהוי.
ש: לא, אתה אמרת יותר מזה. אתה אמרת: יש דו"ח, ראיתי בדו"ח של המעבדה הניידת, אני הסתכלתי עליו ולפי זה, אני ראיתי שזה מתיישב עם הגרסה של עד המדינה. עכשיו אני אומר לך שאתם לא עשיתם בדיקה.
ת: אני אמרתי שהסתכלתי על זויות הירי.
ש: זאת אומרת, אתה אומר לי עכשיו דבר ראשון, זה לא הדו"ח של המעבדה הניידת שעליו הסתמכת כדי לאמת את הגרסה של עד המדינה. אמת?
ת: אני אומר שטעיתי.
ש: טעית?
ת: נכון."
בנקודה זו החקירה מוצתה. אין עוד מקום לשאלות נוספות בנושא וגירסת העד שנועדתה לחזק את מהימנותו של עד המדינה קרסה למעשה.
חקירה של ראש משרד חקירות במשטרה בתיק רצח בבית המשפט המחוזי:
מדובר בחקירה שנחקר ראש משרד חקירות, כאשר החקירה מתנהלת על דבר הרשלנות בזירה ועל העובדה כי לא נלקחו טביעות אצבע מסכינים שנמצאו ליד הגופה ומהידית של הדלת בזירה. חקירה זו הובאה כדי להדגים כיצד מערערים מהימנות של עד שוטר, ראש מחלקת חקירות, וכיצד יצא עד מומחה זה מכליו בבית המשפט, דבר שפעל לחובתו.
אנו מביאים חקירה זו גם כדי להמחיש מהלך של חקירה נגדית שנועדה לחשוף מניע חזק של משרד החקירות והעומד בראשו כנגד הנאשם, מניע העלול להוביל לסימונו של נאשם כחף מפשע, ולחשיפת רשלנות החוקרים בזירת הפשע המצטרפת לנקודות הזכות לטובת נאשם:
"החוקר: ממה שאני יודע מכל הסכסוכים שישנם, הראשון שעלה לי בראש זה היה הנאשם.
ש: יפה . יפה. (הסניגור בעמדת הקשבה וקבלת נתונים, מעודד את העד)
ת: ואז התקשרתי אל הנאשם.
ש: מצויין.
ת: עכשיו אני לא צריך שמישהו יגיד לי להתקשר אליו כי השלב הראשוני של האירוע הוא שלב שלי, עד הרגע שמגיעים ממאגר חוקרים או כל גוף אחר הוא נשאר שלי.
ש: הבנתי אותך אדוני. האירוע הוא רק שלך מההתחלה. זאת אומרת שאיך שקרה הרצח בלי שום מידע קונקרטי מהזירה, אתה כבר חשדת וסימנת את הנאשם.
ת: לא.
ש: אז מה אמרת לפני דקה?
ת: זה לא בא לי סתם בראש השם של הנאשם יש רקע.
ש: הגעת לזירה תחקרת אנשים בזירה?
ת: היו, אני, אנשים שלי, תחקרו, לקחו עדויות. הכל.
ש: אז איפה הדו"ח שלך שהיית בזירה?
ת: אני לא אמור לכתוב דו"ח על זה שהייתי נוכח בזירה. אני בזירה נותן הוראות. כל מי שקיבל ממני הוראה, כתב דו"ח. אם זה עדויות, אם זה ביקור זירה, אם זה טכנאי זיהוי, אם זה הנצחה, אם זה מה שאתה רוצה, הכל נמצא דרך אחרים. אני לא צריך לכתוב את כל הדו"חות. בשביל זה יש שוטרים שכל אחד עושה את העבודה שלו וכתב את הדו"ח שלו.
ש: אתה נתת הוראות בזירה? (זרימה עם התשובות שנותן העד)
ת: בוודאי.
ש: יופי. אולי בתור נותן הוראות בזירה תוכל להסביר לי מדוע לא הזמנתם מעבדה ניידת של מחלקת זיהוי פלילי? למה לא לקחתם דגימות של ד.נ.א.? זה תיק רצח למה לא לקחתם? זה א' ב' של חקירות.
ת: אולי כן היה צריך והמעבדה לא הייתה בנמצא אני לא יודע?
ש: איש הזיהוי הפלילי היה פה ואמר שהיה צריך להזמין מעבדה.
ת: לגבי הזירה עצמה, אתה יודע מה? בוא אני אלך איתך על מה שאתה אומר. מבחינתי אני, אם זה תלוי בי, כל ארוע כזה מעבדה ניידת.
ש: יפה מאוד.
ת: או. קי.
ש: ומה קרה בארוע הזה שלא הזמינו מעבדה?
ת: בהרבה מקרים אי אפשר להביא מעבדה ניידת, היא עסוקה ברצח אחר או שהייתה תקלה, אז יש טכנאי זיהוי. הטכנאי אוסף ראיות בזירת הפשע בדיוק כמו שעושה מעבדה ניידת פלוס מינוס. למעבדה ניידת יש עוד מספר כלים שדרך אגב אפשר לקחת מהראיות שנמצאים בזירה ולהעביר אותם למעבדה הניידת ולבצע את אותה פעולה במעבדה ולא בזירה. (העד נסוג מתשובתו הקודמת כאשר הוא מבין שהיא מועילה לסניגור).
ש: תראה אדוני, אני ואתה מסכימים שבכל ארוע כזה רצוי שתהיה מעבדה ניידת?
ת: רצוי, רצוי מאוד.
ש: רצוי מאוד?
ת: כן.
ש: אז מה הסיבה שלא הזמנתם מעבדה?
ת: אני לא זוכר אני לא יודע מה הסיבה?
ש: אתה היית נותן ההוראות בזירה?
ת: זה לא שיקול דעת שלי מעבדה ניידת. זה גורמי אגף חקירות מעלי במרחב, הם אלה שמאשרים שמעבדה ניידת תצא לזירה או אם יש צורך או אין צורך. יש התייעצות. (העד מתחמק מאחריות).
ש: ביקשת אישור כזה?
ת: יש התייעצות.
ש: ביקשת אישור למעבדה ניידת? אתה נותן הוראות בזירה?
ת: אני, אני.
ש: אתה ביקשת?
ת: אני מאמין שכן ביקשתי מעבדה ויכול להיות שהייתה תשובה שהיא לא יכולה להגיע או כן.
ש: ואיפה התרשומת הזאת?
ת: אני לא יודע.
ש: בתיק רצח התנהלות כזאת זה בסדר?
ת: (העד מתנצל) זאת אומרת זה מה שיש. זה יותר טוב מכלום.
ש: אדוני למה לא עשיתי תרשומת שביקשת להזמין מעבדה ניידת ולא הייתה? למה לא ביקשת תרשומת?
ת: באשדוד לדוגמא היו לדוגמא מבחינתי 10 מקרי רצח שאני טיפלתי בהם שב-50 אחוז מהם לא הייתה מעבדה ניידת. (העד חושף שלא מדובר במחדל חד פעמי אלא בשיטה)
ש: וזה תקין בעיניך?
ת: לפעמים אי אפשר להביא מעבדה ניידת.
ת: תראה, יש כלים למעבדה שלטכנאי אין.
ש: איזה?
ת: יש את הכלים של בדיקה, המעבדה הזאת היא לא עושה את זה, מעבדת הזיהוי זה הדי. אן. אי. זה משהו אחר לגמרי. (הסניגור משתמש בעד לחזק את התיזה שלו לפיה מדובר ברשלנות חמורה)
ש: דגימות של שיער ושל דם?
ת: אם היו דגימות של שערות או דם בזירה אז אני מאמין ששלחו אותם לבדיקת די.אן.אי כי אין ספק שלקחו את כל מה שהיה בתוך הזירה ושלחו וכל דבר שולחים אותו לגופו של עניין לכל מחלקה לבדיקה. אז אם היה שערות או דם אני מאמין ששלחו.
ש: אז אני אומר לך שאין לנו דגימות של שערות בזירה.
ת: אז כנראה לא היו.
ש: מי בדק את זה?
ת: אז כנראה לא היו.
ש: אתה בדקת את זה?
ת: תשמע.
ש: מי בדק את זה? מי עשה בדיקה כזאת?
ת: תראה.
ש: אם היה דו"ח של מישהו שאומר הייתי בזירה, חיפשתי ממצאים של די.אן.אי, חיפשתי דגימות של דם, של שיער, לקחתי טביעות אצבע מהקליעים, לא הייתי שואל אותך כלום. אם מישהו היה אומר לי דבר כזה הייתי עוזב אותך.
ת: לדעתי עשו.
ש: אבל אף אחד לא עשה את זה?
ת: עשו המון בזירה הראשית ובזירה המישנית והמקום הזה היה סגור לאורך שעות.
ש:  מצאו ליד גופת המנוח שני סכינים. אולר וסכין. אתה ער לזה בכלל? לדבר הזה?
ת: תשמע אני זוכר שכשאני הגעתי למקום הוא נורה משהו בפנים.
ש: טוב זה לא שאלה בכלל.
ת: זה לא משהו שקשור לסכין. לא ראיתי דבר כזה שם.
ש: היה, אני יכול להראות לך את התמונות מהמוצגים. שמצאו ליד דלת המעלית.
ת: אז יכול להיות שהיה שלב של משהו לפני כן ואז זה עבר לשלב של יריות.
ש: עכשיו תגיד לי למה לא לקחתם טביעת אצבע מהסכינים? למה אף אחד לא נתן הוראה, אתה בתור מי שנותן את ההוראות, סוף סוף אני יודע מי נתן את ההוראות בזירה כי אין לנו שום מיזכר על זה, למה אתה לא נתת הוראה לקחת טביעת אצבע מהסכינים שנמצאו בזירה. האם דבר כזה לא יכול להיות טענה של הגנה עצמית או שזה בכלל לא עניין אתכם הגנה עצמית בשלב הזה.
ת: תשמע.
ש: היה לכם כיוון מאוד מוגדר ואתם הלכתם לפי הכיוון הזה ולא עניין אתכם שום כיוון אחר? (הסניגור חוזר לקונספצית ההינעלות וסוגר מעגל)
ת: בוא אני יגיד לך, כל מה שנאסף בזירה עצמה הועבר כמוצגים לידי מאגר חוקרים והם יודעים בדיוק מה לעשות בראיות שיש להם והמוצגים שיש להם.
ש: כן, אבל בזירה?
ת: אני, תקשיב, אתה שואל אותי כל הזמן אתה אתה אתה, אז אני אענה לך חד משמעית ולגמור לך את העניין הזה, אני לא מחליט לשלוח את המוצגים לבדיקה כי התיק הוא לא שלי. מהשלב הראשוני של איסוף הראיות זה עובר למאגר חוקרים. הם יכולים לעשות עם זה מה שהם רוצים. אני לא נכנס להם בחקירה כי היא חקירה לא שלי.
ש: תגיד לי אדוני, בבקשה, אתה אמרת לנו שאתה נתת את ההוראות בזירה. זה יפה להפנות את האשמה למאגר חוקרים, אבל אני שואל אתה בתור מי שנותן את ההוראות בזירה, אם היית באמת אחראי על הזירה כמו שאמרת לנו, למה לא בדקת את כל הדברים שאני אומר לך עכשיו. למה לא הפנית את תשומת לב האנשים שמגיעים. אם אתה אחראי בזירה, למה לא עשית את הפעולות האלה. זה פעולות מינימליות בעיני.
ת: בוא תגיד לי למה אתה מתכוון מינמלי.
ש: לדוגמא, לקיחת טביעת אצבע.
ת: נלקחו.
ש: מהסכינים?
ת: יכול להיות שנלקחו.
ש: אל תגיד יכול להיות.
ת: מה זה אל תגיד.
ש: תבדוק בתיקים תראה אם יש טביעות אצבע מהסכינים אני אומר לך שלא נלקחו.
ת: אז בוא אני יגיד לך.
ש: אל תגיד לי סתם נלקחו.
ת: אז אני אגיד לך משהו. אם אני תופס
ש: אמרת למישהו קח מעתקים פה מהידית של הדלת למשל? אנחנו על פי העדות של עד מדינה, אני אתן לך דוגמא לרשלנות מהעדות של עד המדינה.
ת: אני לא מסכים למילה רשלנות.
ש: אני רוצה להגיד רשלנות, זה לגיטמי להגיד רשלנות בזירה. לדעתי זה רשלנות. הוא רוצה להגיד שלא הייתה רשלנות שיגיד לא הייתה רשלנות.
ת: אתה לא ניהלת זירה, אז אני אומר לך כמנהל זירה לא הייתה רשלנות.
ש: אז אני אומר לך אדוני כמנהל זירה אתה לא לקחת מעתקים מהידית של הדלת.
ת: מי אמר לך שאפשר לקחת מעתקים. לא תמיד בכל מקום אפשר לקחת טביעות אצבע, לא כל ידית אפשר לקחת ממנה.
ש: אתה אומר שאי אפשר לקחת?
ת: אתה חושב שאפשר הכל לקחת. אנחנו יכולים לקחת במה שהכלים שיש לנו במשטרה. מה שאין לנו, לייזרים וכל מיני כאלה שיש בארה"ב אולי, לנו אין.
ש: אני מודה לאדוני. עכשיו תקשיב אדוני, הידית הזאת היא ידית סטנדרטית לחלוטין, ידית מתכת. אפשר לקחת ממנה טביעות אצבע בלי בעיה אז אתה עכשיו זורק לי פה תשובות מהשרוול כאילו המצאת את הגלגל שאפשר לקחת טביעות אצבע או אי אפשר לקחת טביעות אצבע. אנחנו יודעים שיש דברים שאי אפשר לקחת אבל האם אתה בדקת את זה?
כבוד השופט אזולאי מתערב: במקום להרצות לנו על טביעות אצבע, אפשר לבקש ממך להשיב עניינית למה לא לקחתם טביעות אצבע. אז..להגיד שבמקרה הזה אפשר אי אפשר. לא עלה על דעתנו ולא צריך לעשות לנו הרצאות.
ת: אני אומר אדוני שכן לקחנו טביעות אצבע.
ש: לא, הוא שואל אותך מהידית מהסכין.
ת: כל הזירה.
ש: אדוני שואלים על הידית והסכין אז עכשיו תיתן לנו הרצאה מתי לוקחים מתי לא לוקחים?
ת: לא כי הסניגור לפי מה שהוא שואל אותי אני חייב לענות לו כי נראה לי שהוא לא יודע.
ש: תסלח לי אדוני, אתה לא פה בכדי לחלק ציונים.
ת: מבחינתי הידית והסכין אם צריכים לקחת טביעות אצבע מהסכין אז הסכין הזאת נשלחת למעבדה לטביעות אצבע למקום אחר. זה מה שצריך לעשות מי שמקבל את הסכין. יכול להיות שהסכין הזאת הייתה מלאה בדם או במשהו אחר ואי אפשר לקחת. אני לא יודע.
ש: לא מה יכול, הסנגור שואל אותך אתה כראש משרד חקירות.
ת: זה לא מתפקידי.
ש: אל תפסיק אותי בבקשה. האם מצאת לנכון או להורות מראש לעשות את זה או לאכוף ואחרי זה לראות האם עשו או לא עשו. אז אם אתה אומר שזה לא מתפקידך אז קיבלנו את התשובה.
הסניגור: אז קיבלנו את התשובה.
ת: לא מתפקידי לשלוח. כל הבדיקות מהרגע שהתיק עובר ממני והלאה."
בנקודה זו הסניגור סיים את מלאכתו, הרושם שהותיר העד – עגום ואין מקום לתת לו הזדמנות לתקנו.
(התשובות המתחמקות של העד הטילו צל כבד על עדותו ועל אופן ניהול הפעולות בזירת הרצח. הדבר יכול להוביל להטלת ספק סביר בממצאי החקירה כולה).
בסופו של דבר לנוכח מחדלים אלו ונוספים הסתיים התיק בהסדר טיעון לפיו הומר האישום מרצח להריגה ונגזרו על הנאשמים עונש של 9 שנות מאסר בלבד.

שיטת הבדיקה  (TECHNIQUE OF PROBING)

לשיטה זו יתרון על העימות בכך שאין צורך בהבאת חומר חדש בחקירה הנגדית. יש להתעמק במה שנאמר, לחשוף חולשות ועניינים שאינם מתקבלים על הדעת. כאו נדרש לעורך הדין חוש מיוחד להצביע על מה שאינו נכון ואינו מתקבל על הדעת.  דוגמה:
" האם אתה רגיל לקום ב- 2 בבקר?" – "לא"
"אז מדוע קמת בשעה 2?"- "כדי להשתטח על קברי צדיקים"
"אולי לא ישנת כלל?" – "ישנתי וקמתי מהשינה"
"אם זה מנהג, האם פגשת אנשים במקום?" – "לא"  כיצד הדבר ייתכן אם כן?

שאלות בקשר לזיהוי: "האם זכור לך מה היה צבע עיניו?" – "לא, אני חלש בצבעים".
"תיאור גופו"?
– "אני לא זוכר", תיאור פניו?" – "אני לא זוכר"  וכך הלאה.

אם פרט אחד אינו זכור אין לומר שהעדות נהרסת, אבל עצמתה תיחלש.

חקירה של עד מדינה באשר למניע הנסתר להפללת הנאשם – דוגמה לשיטת הבדיקה
"עד המדינה: אני לא רוצה לקבור את הנאשם וגם היום אני לא רוצה לקבור אותו. האמת קוברת ולא אני.
הסניגור: בשום שלב לא רציתי לקבור אותו? ולא היה לך שום דבר נגדו?
ת: כן.
ש: איך אתה מסביר שבתמלילים אתה אומר שהנאשמים קבורים.
ת: ביחס לאמור בתמליל שם אמרתי שאם אני נותן עדות נאשם 1 קבור ונאשם 2 כבר קשור, מביא לו פלומבה, אני אומר שעניתי על הדברים גם בחקירות הקודמות בבית המשפט, זה שיחות שאנחנו מנהלים עם אופציות, אפשריות מהרהרים בקול, ואני לא יכול לתת לך עכשיו פירוש של מה שאמרנו לפני שנתיים. אני לא יודע איך להבהיר את העניין, שני אנשים יושבים מס' ימים ביחד, מדברים, לא כל דבר שמדברים מתכוונים אליו או שזה עובדות.
ש: האם קרה לך מקרה שהמשטרה תפרה לך תיק?
ת: היום אני נקי מפשע וכל עבירה שהואשמתי בה, במושגי הרחוב אני לא נקי מפשע, אבל במושגי בית המשפט אני נקי, והייתה פעם שאני ביצעתי. לא היה מקרה שאני לא ביצעתי. היה מקרה שהואשמתי עם הנאשם, על סמוי, אבל הסמוי הזה היה שותף שלי, ואני סחרתי, רק הוא צייר את זה שאני מכרתי. הסוכן הסמוי צייר את זה עם הקלטות וסידר את זה שאני מכרתי לו, אני לא מכרתי לו אלא הוא היה פועל שלי ועובד איתי יחד עם הנאשם, שותפים ואני הגנתי על הנאשם.
ש: איך הגנת על הנאשם?
ת: אני ישבתי בשביל הנאשם 38 חודשי מאסר כשאני הייתי אשם בעבירה הזו, אבל אני יותר הגנתי על הנאשם, ויכולתי לקבל פחות.
ש: האם בכל המקרים הגנת על הנאשם?
ת: גם במשטרה בתיק זה וגם בתיקים אחרים הגנתי עליו, וישבתי בשבילו, ובסוף הוא בגד בי, אני אומר שנכון שכל הזמן הגנתי על הנאשם והוא בגד בי. (הוכחת מניע לעדות)
ש: (הסניגור מחזק את תחושותיו ומחזק תחושותיו של העד) איך הרגשת לגבי זה?
ת: אני אומר שנבגד, איך מרגיש בן אדם נבגד? כעס תמיד יש כעס.
ש: האם מה ששבר אותך היה שהנאשם רצה לחבור עם חברתך כנגדך?
ת: אני אומר שהקש ששבר את גב הגמל, שהביא אותי להיות עד מדינה, שהוא הפיץ עלי שאני עד מדינה עוד לפני שפתחתי את פי, ובכך הייתה לי סכנה בבית הסוהר. אם היה לי בטחון בבית הסוהר לא הייתי פותח את הפה.
ש: אתה אוהב את חברה שלך?
ת: כן.
ש: פגע בך שהנאשם ניסה לגייס אותה נגדך?
ת: הוא ניסה לגייס אותה אליו, הוא ניסה לפגוע בי בכל דרך, אם זה היה דרך חברה שלי, או אמא שלי או עם מישהו מהרחוב, מה זה משנה? השורה התחתונה היא שהוא היה הכי קרוב אלי והוא פגע בי, אם הוא היה נשאר נאמן לחברות הזאת, מה אכפת לי מחברה שלי באותו רגע."
בדרך זו הסניגור קיבל רמזים מהעד, התעמק ופיתח אותם על ידי שימוש בשאלות פתוחות לעד עצמו שהיה להוט לפרט את כל טענותיו ומניעיו נגד הנאשם ובכך נחשפו אלו לכל מעל גבי דוכן העדים.

שיטת הרמיזה

בשיטת הרמיזה ניתן לקבל הסברים שיש בהם כדי להחליש את העובדות המזיקות שנמסרו בעדות הראשית או להחליש את המסקנות שהוסקו ולהציע מסקנות אחרות תחתן. ניתן לגלות טעות באבחנה ובפירוש שניתנו למה שהעד שמע או ראה. כפי שכבר נאמר, משתמשים ברמיזה כדי להשיג ראיות חדשות.

לא תמיד ניתנה ההזדמנות לעד לשמוע בבירור (רעש מסביב) או לראות היטב (חושך) את האירוע. בחקירה הנגדית, בבדיקה וברמיזה תקיפה, ניתן לגלות את הפרשנות המוטעית של העד כתוצאה משמיעה ומראייה לקויות. הדרך לגלות לבית המשפט את העיוות ולשזור בו הגיון, היא לעקוב אחר התפתחות העיוות. למשל, בעניין של זיהוי, יש לבדוק אם העד הושפע מהתמונות שפורסמו בעיתונות. גם גורם ההפתעה מצליח וחשוב לעשות בו שימוש מושכל.

להלן דוגמה לרמיזה ולנטילת סיכון מחושב שהפכו הפתעה להצלחה בחקירה הנגדית
"עד המדינה: לכל סיטואציה יש מספר סיבות, לא רק סיבה אחת אם אתה שואל על הסיבה העיקרית מדוע שיניתי את העדות שלי, אני משיב שיצאתי לרחוב הסתכלתי לנאשם בעיניים וראיתי את המוות שלי.
[עד המדינה מעיד כי ראה את המוות בעיניו של הנאשם. סיטואציה מפתיעה זו מעמידה את הסניגור בפני דילמה. מחד גיסא, נאמרה אימרה מפלילה ביותר כלפי הנאשם ומאידך גיסא, האימרה אינה מפורטת. קיים סיכון, כי אם ימשיך הסניגור לחקור את העד יפתח העד את הנושא ויפליל עוד יותר את הנאשם. אם לא ימשיך הסניגור בחקירה בנושא זה קיים סיכון כי בית המשפט כבר התרשם מהאימרה כי העד ראה את המוות בעיני הנאשם והדבר ייזקף לחובתו של הנאשם. הסניגור מחליט בשלב זה לקחת סיכון מחושב בהתחשב בנסיבות ובדברים שכבר נאמרו וממשיך בחקירה. הסניגור ממשיך בחקירה, תחילה ללא התייחסות לאימרה המפלילה, כדי שדעת העד לא תתקבע על האימרה ועל משמעותה].
"ש: אתה אמרת שהבנת שהנאשם רוצה להרוג אותך ממבע עיניו?
ת: אמרתי ממבע עיניו מבלי שיגיד מילה, הוא גם אמר מילים אני אומר לך, אבל ממבע עיניו זה מספיק לי להבין.
ש: ממבע עיניו הבנת את המוות?
ת: זה מספיק לי להבין ממבע עיניו, והוא הוסיף לזה אמרות שפר.
ש: שאתה עלית לדוכן העדים היום בבית המשפט אתה ידעת לשיטתך שהנאשם רוצה, לפי הראש שלך, להרוג אותך, אתה החלטת שיותר נכון יהיה לקבור אותו, נכון?
ת: סיימת.
ש: כן.
ת: אני אענה לך, אני עדיין, גם פה בדוכן, עדיין עם אותם דפוסי חשיבה של 35 שנה, ואם הייתי רואה טיפה, טיפה של תקווה מהאדם הזה, הנאשם, אז אולי הייתי יותר חוזר לעולם שאני שייך אליו 35 שנה, היה לי קל יותר.
ש: אם היית רואה זיק של תקווה בעיני הנאשם, יכול להיות שכל מה שהיית מעיד פה היה שונה, נכון?
ת: יכול להיות, הרצון לחיות הוא עז, וקל לאדם שילך 35 שנה באותה דרך, יותר קל לו מאשר לבוא לדרך שלכם, של החברה הנורמטיבית, שהיא לא פותחת את זרועותיה עבורנו."
הסניגור הפך הפתעה להצלחה כאשר עד המדינה מודה כי אם היה רואה "זיק של תקווה" בעיני הנאשם היה משנה את עדותו. התשובה מוכיחה את חוסר מהימנותו של עד המדינה ואת העובדה שעדותו נובעת מהרצון להשאיר את הנאשם מאחורי סורג ובריח לנוכח פירוש מבע עיניו של הנאשם.

יש להתאים את החקירה לסוג העד, כפי שיפורט בפרק "העדים". כבר עתה נציין באופן כללי את העקרונות הבאים:
א.    עם העד הישר, הדייקן,  יש להשתמש ברמיזה העדינה.
ב.    עם העד הישר אך הטועה, כתוצאה מהתבוננות שאינה נכונה, מפירוש שאינו נכון, מזיכרון מטעה ודמיון, יש להשתמש בשיטת הבדיקה (probing) והרמיזה.
ג.    עם העד השקרן: תיעשה חשיפתו על ידי עימות ורמיזה. עד הלומד בעל פה את עדותו וחוזר עליה מספר פעמים במדויק, ניתן לבלבל אותו אם מבקשים ממנו לחזור על הסיפור לא לפי הסדר, או אם מטיחים בו עובדות ששומטות את הקרקע תחת גירסתו.

ואלה העצות שנותן המשפטן האמריקאי DAVID P. BROWN:
1.     אל תרפה מלהביט בעד, אלא במקרים שאינם חשובים. קשר העין חשוב מאוד, זהו ערוץ הקשר בין מוח למוח (ניתוק קשר עין יאפשר לעד להתחמק – י.ס.ז)

2.     אחרי העין בא הקול. אל תזנח את צורת דיבורו של העד שהיא אמצעי הביטוי של מחשבתו. הכל פה: הטון, הדגש על המילים, הרמת הקול, ההיסוס, הלחשושים. אם תשאל עד "האם היית ברחוב דיזנגוף פינת פרישמן בשעה זו ביום זה"? העד הישר ישיב: "הייתי בקרבת מקום". עד שרוצה להכשיל אותך ישיב "לא", גם אם היה כמה מטרים מהמקום והוא אינו משקר. הוא יכול להגיד "לא הייתי בפינת הרחוב בשעה שש" חוקר טוב יוסיף וישאל: "אז באיזו שעה היית שם? או "איפה היית בשעה שש?" לכן עליך להיות ערני לניואנסים בקול ובמימיקה.

3.     היה מתון עם המתון, פיקח וממולח עם הערמומי,  מאמין בישר, רחום עם הצעירים, החלשים או המפוחדים, קשוח עם הביריונים ומפתיע עם השקרן. והכול תוך שמירה על כבודך העצמי .

4.     במשפט פלילי, במיוחד בפשעים חמורים (רצח, הריגה..) כל עוד תביעתך מתנהלת כסדרה, אל תשאל שאלות רבות (עצה זו אינה מתאימה בד"כ לסגנון ניהול המשפט בישראל – י.ס.ז). אם שאלת, עליך להיות בטוח שהתשובה לא תהיה לרעת הלקוח שלך ותפרק את גירסתו. עליך להכיר היטב את העד לפני שאתה שואלו.

5.     שאלה רבת משמעויות עלולה להביא לתשובה דו-משמעית. עדיפה שאלה שיש לה תשובה אחת. אין לחשוף את השקר על ידי שאלות ערמומיות אלא על ידי הארת האמת. (כן, ישנה סכנה שיועדף הפירוש המזיק לך. י.ס.ז.)

6.     אם החליט העד להתחכם או להיות מרדן כלפיך, עליך ליישר את ההדורים כבר בתחילה, שאם לא כן יחריף הדבר בהמשך החקירה. תן לו את האפשרות להיות מרוצה מעצמו ולטעות בקשר להערכת כישוריך או כישוריו. בשום אופן אל תאבד מקור רוחך. כעס וזעם הם הסימן המקדים להוכחת הכישלון בכל מאבק אינטלקטואלי.

7.     כמו במשחק שח, חשוב על כל תנועה ועל תוצאותיה, שלפעמים סופה הרסני.

8.     אל תמעיט מערך יריבך. עמוד תמיד על המשמר. מכה מקרית עלולה להיות פטלית. רשלנות של האחד לפעמים מועילה לשני, ולפעמים הופכת את הטעויות של היריב לאפקטיביות ביותר.
9.     תמיד תן כבוד לבית המשפט והיה אדיב עם חבריך למקצוע ועם מתנגדיך, אך אל תקריב אף עיקרון מעקרונתיך או חובה מחובתיך למען כבוד מזערי הניתן לצד השני.

יסוד חשוב ביותר שרבים מעורכי הדין שוכחים לאמץ: הקשב לתשובה, קשב מעמיק ואמיתי. אל תסתפק בשמיעתה. הקשב לתשובה ולאינטונציה בה היא נאמרת. היא עשויה להיות המפתח לשורת שאלות חשובות ולגילויים מרעישים.

הוספת תגובה