סוגי שופטים

30 בספטמבר 2012 מאת: עורך דין פלילי יורם סגי זקס

(מאמר זה הוא חלק מפרק הדן בנושא זה. הטקסט השלם מצוי בספרו של עו"ד יורם סגי זקס, "רזי המשפט" – פורסם בשנת 2002. החלק הנוכחי מביא דוגמא אחת לסוג של שופטים (בספר מפורטים עשרה סוגים כאלה ומדגיש את חשיבות הבנת השופט ואיפיונו, שהיא מיומנות של עו"ד פלילי מוכשר).

"פתגם אנגלי ידוע גורס "Before you know the Law know your Judge",  ואכן יש מידה רבה של אמת בפתגם זה, שכן הדין, הנתון לפרשנות, הוא פעמים רבות פועל יוצא של המפרש. הבנתו של השופט היושב בדין, דרך חשיבתו, אופיו והתנהגותו, הם מפתחות חשובים ומרכזיים בהצלחה במשפט הפלילי.

הרמב"ם קבע, כי לשופט האידיאלי תהיינה התכונות הבאות: "צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים ואלו הם: "חכמה וענווה ויראה ושינאת ממון ואהבת אמת ואהבת הבריות להן ובעלי שם טוב. ובמה יהיו אהובים לבריות בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחבורתם טובה ודיבורן ומשאן בנחת עם הבריות וכובשין את יצרם, אנשי חיל שיהיה להם לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו, כל דיין צריך להיות עניו, שונאי בצע, רודפין אחרי הצדק, אוהבים את האמת ושונאים את החמס ובורחין מכל מיני העוולה".  (הדגשות שלי י.ס.ז.).

סוקראטס נתן דעתו על התכונות הנדרשות מהשופט היושב בדין ומנה בו ארבע תכונות: " לשמוע באורך רוח, להשיב כהלכה, לעיין בשקידה, להוציא משפט ללא משוא פנים". דהיינו: סבלנות, תבונה, חריצות, וחוש צדק. למכלול תכונות אלה היינו מוסיפים תכונה חיונית אחת לפחות: טוב לב. השופט חייב להיות אדם טוב וערכי, תכונה המקנה לו, מבחינה מוסרית, את הזכות לשפוט את זולתו.

גם חז"ל נתנו את דעתם לכך, בקובעם את התכונות הנדרשות לדיין: "כל מי שהוא חכם ועניו ושפוי וירא חטא ופירקו טוב ורוח הבריות נוחה ממנו (שאז גם דעת המקום נוחה ממנו – י.ס.ז) עושין אותו דיין בעירו".

מכל מקום, שיקול הדעת השיפוטי הוא רחב ביותר, והגמישות של בית המשפט בעשיית צדק בהליך הפלילי מתוך הבנה כי זה תפקידו העיקרי, אף היא משמעותית ופעמים היא קבועה במפורש בחוק. בסעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, נקבע כי : "בכל עניין של סדר הדין שאין עליו הוראה בחיקוק, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק".
הוראה דומה נקבעה בסעיף 15(ג) לחוק-יסוד: השפיטה, המסמיך את בית המשפט הגבוה לצדק לדון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק. הוראות חוק מעין אלו אינן מגבילות את השימוש שבית המשפט רשאי לעשות בסמכותו כדי להגיע לתוצאה צודקת במקרים שאינם נכנסים לגידרם. ההיפך הוא הנכון, הן מראות לו לשופט כי עליו לבחור בדרך המובילה לעשיית הצדק (שכן זוהי מטרתה של כל שיטת משפט ראויה), אלא שבהוראות חוק אלו ההסמכה לכך היא מפורשת, בעוד במקומות אחרים, בדרך כלל, היא משתמעת.

זאת ועוד, נראה, כי אין מדובר בהסדר שלילי, שבהעדרו אין לאמצו, אלא בכלל נרחב ומנחה, המורה לשופט היושב בדין איזו דרך עליו לבור לו (כלל המביא לתוצאה צודקת). זאת בדומה לגישתו של אפלטון, שראה את מידת הצדק כמידה החשובה ביותר שאדם חייב לאמצה. כל אדם, לא כל שכן שופט. בשופטים, בדומה לאחרים, אין אדם זהה לרעהו והניסיונות לקבוע קווים לדמותם, יהיו בהכרח מאולצים, שהרי פנים רבות לו לאדם ולשופט.

עם זאת, דומה, שכל פרקליט המכין טיעונו לקראת השמפט הפלילי חייב ליתן דעתו, לכל הפחות – כשם שהוא שוקד על מידת ההכנה המשפטית והכנת התקדימים לקראת המשפט – על ניתוח אופיו של השופט בפניו הוא ניצב.

ראוי שהפרקליט הטוען יזכור את עצתו הטובה של שופט בית המשפט העליון (בדימוס) חיים ה' כהן ז"ל בספרו "המשפט" ויטען בפני כל שופט, "כתלמיד העומד בפני רבו". הדבר נכון, לדברי השופט כהן, אף אם עולה הוא עליו בחוכמתו ובוודאי נכון הדבר שבעתיים אם אין הדבר כך.

מכל מקום, האפיונים הבאים המתארים את סוגי השופטים השונים הם חד-ממדיים. לעומת זאת, השופטים היושבים בדין אינם כאלו ולפיכך יהיו בדרך כלל לשופט ולשופטת מספר תכונות טיפוסיות שיאפיינו אותם ואת עבודתם השיפוטית.

התמהיל של מספר תכונות מאפיינות המובא בספר זה הוא רגיל וטיפוסי. על כן, רצוי למזג ולשלב אף את העצות השונות המתייחסות לכל אחד מסוגי השופטים באופן מושכל ובשינויים המחויבים, תוך שימת דגש על תכונת האופי הדומיננטית המרכזית.

חלק ניכר מעבודת הפרקליט מוקדש לחובה להתאים את עצמו, בלא לפגוע בזכויות מרשו ובלא להיגרר לחנפנות מיותרת, לאופיו של השופט בפניו הוא ניצב במשפט הפלילי. על כן, יש לעמוד תחילה על טיבו ואופיו של השופט. נסקור עתה את המאפיינים העיקריים של השופטים, לקבוצותיהם השונות.

השופט החכם בעל התפיסה המהירה:

כל משפט מורכב בדרך כלל  משני חלקים: הגלוי והסמוי. החלק הגלוי כולל את הראיות, כפי שהן מובאות כפשוטן מפי העדים, כפי שהן עולות ממסמכים וכפי שהן מתגלות מעל לפני השטח. החלק הסמוי, לעומת זאת, קשה יותר לאיתור. הוא כולל את הסמוי מן העין משום שמנסים להסתירו או להקהות את חשיבותו. פעמים רבות מקופלת דווקא בו תמצית ההוויה של המקרה בו דן השופט.

השופט החכם בעל התפיסה הטובה לא יסתפק בראיות הגלויות והפשוטות בלבד, אלה המוגשות לפניו סדורות וערוכות, אלא יצליח לאתר את הטמון בהן. שופט זה יצליח להתבונן אל מתחת לפני השטח. חדות עינו והבנתו את נפש האדם יתנו בידיו את הכלים המתאימים לחדור, ככל האפשר, אף ללב האדם הניצב מולו: עד, בעל דין. האם תם לב הוא אם לאו?

החלק הסמוי טומן בחובו פעמים רבות את המניע לסכסוך, לאמירת השקר, לעלילה. הוא מקפל בתוכו את השאיפות, הכעסים, הדחפים והרצונות של הצדדים, גם כאלו שאין הם רוצים להודות בהם מחמת הבושה או בשל מניע נסתר אחר.

בחלק זה מקופלת פעמים רבות ה-  leading point (נקודת המפתח) של המשפט כולו.

ניטול דוגמה: בסכסוך קרקעות בין יורשים, שכל אחד מהם קיבל מהמוריש שטח זהה בגודלו, אך שונה בטיבו, ירצה פרקליט הנתבע להראות כי התביעה נובעת מתחושת אפליה סובייקטיבית של התובע ולא מהבנה אובייקטיבית המבוססת על עובדות. החלק הגלוי במשפט כזה יהיה, אם כך, טענותיו של התובע על ההבחנה בין טיב הגידולים שאפשר לגדל בחלקתו, באיכות השמש המגיעה אליה, במידת המשקעים וכיוצא באלה נתונים אובייקטיביים. הצד שכנגד יתנגד לאלה ויטען שאין בהם ממש, שגודל השטח זהה והטיב המשתנה הוא מקרי או שאינו רלוונטי או שהעובדות עצמן אינן נכונות. עד כאן החלק הגלוי.

בחלק הסמוי, לעומת זאת, יניח פרקליט הנתבע את התשתית לתחושת האפליה הסובייקטיבית שמלווה את האח התובע, גם אם אין בסיס לתביעתו מהפן האובייקטיבי. הדבר ייעשה תוך סקירת אירועים מהעבר מהם ניתן ללמוד כי ננקט שוויון יחסי בין האחים, ובכל זאת לא היה התובע שבע רצון ממה שנפל בחלקו.

המסר הסמוי אם כן יהיה: "תחושת אפליה סובייקטיבית, חסרת בסיס, מניעה את התובע תמיד וגם בענייננו". בעבודת הפרקליט המתדיין בפני השופט החכם, ברובד זה, שני שלבים:
א.    איתור החלק הסמוי ובחירת ה- leading point (טיעון המחץ);
ב.    בחירת הדרך הראויה להצגת החלק הסמוי בפני השופט, וחשיפתו.
יתרונו של השופט בעל התפיסה הטובה נעוץ בראייתו החודרת והמעמיקה.  אמת, אולי יהיה צורך להציג בפני שופט כזה את הנתונים כולם ולהניח לו לעבדם ולהגיע מעצמו לתוצאה המתבקשת (לכל היותר בעזרת רמיזה על הכיוון הסמוי). הדבר יעניק יתרון של ממש לפרקליט הנוהג כך משני טעמים:
א.    השופט יגיע למסקנה בעצמו ומתוך תפיסתו והבנתו שלו ולכן ידבוק בה כבגרסה הנכונה.
ב.    הדבר ישמור על מידת העניין של השופט (בעל סקרנות אינטלקטואלית הצמא לדעת) במשפט ובטיעון המוצג.

פעמים רבות אף ירמוז השופט לפרקליט כי עמד על פשר העניין וניתן לעבור לנושא הבא. אצל שופט מסוג זה ראוי שהפרקליט יאמץ את עצתו וידלג הלאה, לאחר שהעמיד את כל הנתונים העובדתיים הדרושים כדי שמסקנת השופט תהא מושתתת על האדנים המוצקים הנכונים. כפרקליט, תן לשופט את הקרדיט לו הוא ראוי.

מאמר זה מהווה חלק מספרו של עו"ד יורם סגי זקס, רזי המשפט.

תגובות

תגובה אחת על ”סוגי שופטים“
  1. בהמשך לכתבה המעולה, קיימת חשיבות להיחשף להיבטים נוספים הקשורים להתנהלותם של שופטים.
    מצ"ב הפנייה לחוות דעת ניטראלית שנערכה ע"י ד"ר מאיר גלבוע ועו"ד אראל גלבוע, על פיה חובה להעמיד לדין פלילי את השופט בדימוס שאול מנהיים.
    shaulmanheim.wordpress.com

הוספת תגובה